על מתי
נולדה - 28.5.1952
נפטרה - 22.11.2010
מתי הלוי ז"ל
אבלים: זיו, הילה, קרן ומאור. ההלוויה תתקיים ביום ג' ה- 23.11.10, בשעה 15.30, בבית העלמין במודיעין. יושבים שבעה בבית המשפחה, שדרות העומרים 4, רעות. המנוחה הייתה ביתם של יוסף ז"ל ותבדל"א לאה כרמי ונפטרה ביום ב' ה- 22.11.10.
על מתי
דרורה ומשה ספקטור
מתי יקרה .
ביום שישי הקרוב
נגיע עם חבריך
ומכריך לבית העלמין במודיעין
ונעמוד ליד קברך
לאמר לך ולמשפחתך היקרה
שלעולם לא נשכך
אותך.
היית אשה
ואם משפחה
למופת צנועה
שקטה תמיד ידעת
לעזור לאנשים
שנקלעו לבעיות
הנחלת תכונות אלה לבנות שלך
את כה חסרה.
היית דוגמא וסמל
של נתינה והכל
בשקט ובצינעה
שאיפינו אותך.
נעמוד ביום שישי
הקרוב ליד קברך
לאמר לך עד שנזכור אותך
לעד כאשה ואם
למופת.
משה ספקטור ודרורה.
אדרי רס"ר גדוד 75(רומח)
ליאור אלוני - תלמידה של מתי בגן
"הקסם שבך,החיוך,הריח והנועם שבך יזכירו לי אותך תמיד מהיותך הגננת שלי ועד לימים בהם היית צועדת וחולפת ליד ביתנו, אוכלת מעץ השסק שלנו בחצר.
מתי את בן אדם מדהים שלא אשכח לעולם, תודה על השנים בהם השפעת על חיי ואין שמחה ממני שיצא לי להתחנך אצלך.
בת עמי מלניק - אמא של ליאור, בועז וגיל
"אישה רחבת אופקים,חכמה וקסם אישי שופע. שני בני הצעירים למדו אצלך"
"לבבית,סקרנית מקסימה"
רויטל היימן - אמא של תומר
"קיבלת את בני הצעיר לגן שלך ואני חשבתי אז כמו היום שבני קיבל את המתנה של חייו כאשר את הגננת שלו"
"כאשר שיתפתי אותך בלבטי בהתיחס לתומר בני הבכור אמרת לי בצורה הכי מעודנת והכי חכמה-למה לא תתיעצי איתו? עצה כל כך פשוטה וכל כך גאונית שינתה את מהלך חיי ביחס לכל ילדי. את היית זו שהיתה צריכה לשקף לי את הדבר הפשוט הזה, לדבר ולהתיעץ עם הילד הצעיר(בן 4-5).
"שיתפת אותי בשמחתך על המסלול החדש שמצאת בו ביטוי לאהבתך לילדים לצד אהבתך לאמנות. ריתקת אותי בספוריך על ההתנהלות במוזיאון"
"גם בעת מחלתך שמחת החיים והאופטימיות לא הפסיקו להיות קו התקשורת העיקרי. שמחה זו והאופטימיות שהיתה בלתי ניתנת לחדירה"
חיה שיטאי - אמא של ניצן
" הזכרון הראשון שלי ממך הוא השמחה של ניצן ביום שבו את אמורה להגיע לגן, ללמד אותם ( הילדים) על ציירים שונים להכניס אותם לעולם האומנות"
"זכרתי אותך עם הילדים ,תמיד מאירה פנים, מלאת אופטימיות ובעיקר אוהבת את החיים. את בהחלט אבידה לכל מי שנגעת בו אך אני בטוחה שאת משאירהאחרייך חותם אצל אלה שסבבו אותך ברגעים שונים"
צוות גן מור
"בשנים של עבודה משותפת תרמת לנו כל כך הרבה תובנות , דרך להסתכל על החיים, ידע,מידע ומעל לכל שיתוף ועבודה איכותית. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך, תמיד ידענו שהכל יהיה מסודר, מצוין מענין ומיוחד. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך ולא רק בתחום הידע והמה אלה גם האיך. וכעת כשאת אינך את עדיין קימת אצלינו בהמון דברים קטנים שאנו עושות ובהמון דברים גדולים. בדרך העבודה והחשיבה וכל שנותר לנו הוא רק להודות לך"
יונוק ניצה ביה"ס "רעים"
"הכרתי אישה מדהימה,מיוחדת,מסורה , יצירתית,אמנית , ידענית, בעלת אומץ,אנושיות ועוד. אבל הדבר שהכי מאפיין אותך בעיני הוא החיוך הגדולוהאבה הרבה שהרעפת על סובביך."
אורלי כהן - מחנכת של מאור בכיתה ב
"תמיד דאגת למאור,היית מסורה לה כאמא, בקשת שאדאג לה,רצית שאדע שהיא הכי בשבילך. במשך השנים עבדת איתי בביה"ס "רעים". תמיד חייכת, תמיד שמחת ראית את האור בכל דבר"
"ןעתה ראיתי את מאור שלך גדולה,חתיכה ויפה. היא בטוח תצליח בזכות כל מה שחינכת אותה"
ציפי ממליה- גננת
"תמיד רואה את חיוכך דיבורך הנעים מול ילדי הגן שביקרו במוזיאון. כשהשלמת אותי מדי שבוע בגן. זוכרת את הכרית שהכינו לך ילדי הגן כמזכרת לשירים שלימדת אותם. עכשיו את בוודאי שרה למעלהלכל אוסף הילדיםשהגיעו לפנייך. הרי גם בגן עדן צריך גננתשתסביר ותנחהאת המוזיאון שבגן".
אסתי צברי-סער - סיעת בגן מתי ברעות
"מתי אהבה מאד הטבע בגן והתמקצעה באמנות . ההתיחסות האישית שהעניקה לכל ילד והאוירה השלווה, הנינוחה, הנינוחה ותמיד בשיתןף פעולה. עקרון העבודה עם מתי היה "למידה חוויתית" יומנו בגן היה גדוש חויות והתנסויות . על מנת לישם את דרך העבודה, מתי עבדה קשה, היא הכינה את התוכנית היומית על כל פרטי - אביזרים לפעילות,ציוד,רשימה שמית של קבוצות עבודה ואפילו את המוזיקה שתתנגן ברקע. כך העבירה את "הרוח" באמנות,העשירה את הילדים ואותי, הפלגנו למחוזות אחרים.
לעגלתו של גוטמן הצייר, קפצנו כסקרנים.
חילזון שפגשנו אמר שהוא של מאטיס הצייר.
המאורסים של ראובן התאהבנו מיד וגם שמענו הסברים על הסיגנון המיוחד."
" את מתי המתוכננת והמאורגנת ,המאושרת והמחיכת."
דינה זורנו - סייעת בגן
"במשך עבודתינו המשותפת למדתי ממך המון בכל הקשור לאמנות והוראתה לילדים. האופטימיות שלך והאמונה שהכל יהיה טוב והיכולת לראות את החיוב בכל אחד ובמיוחד בילדיםהיו המאפיינים שלך. היית אישה מיוחדת ואצילית ורוחך הנאצלת שורה בכל מקום"
נוגה קובץ - שכנה
"אני זוכרת את דמותך השוקקת, האנרגתית, השופעת, הנותנת, החולקת את כל אשר לך עם סביבתך ללאשהיות ,עכבות או מחשבות.
נתינה פשוטה ומלאה באהבה. אשה מלאה ועשירה בשמחה, חוכמה ותשוקה לחיים!!! אהבתי את החיבור הבלתי אמצעי ביננו ואת הקשר ששרר ביננו. לעולם יש לי תודה על שכנות וחברות מקסימה."
חני אליהו - מנהלת ביה"ס "רעים"
"את קימת בליבם של תלמידים רבים,משמע את בתוכם ובתוכנו כאדם משמעותי ביותר"
"חיוך מלא אור, הילה עוטפת אותך. שמחת היצירה ואהבת האדם. ביד אחת ידך אוחזת ילד קצת בוכה קצת מילל ןאת כולך עוטפת ומכילה"
"היית הטובה והאמיתית השמחה בחלקך ושופעת אור. אורך יזהר בקרן אור בהילה רבת הזיו ובמאור שבשמה מלוא האור"
נעמי לוסטיגמן - מפקחת גני ילדים
"מהרגע הראשון הוכחת את עצמך. דמותך ואישיותך ראויים לכל הערכה. מקצועית , מעמיקה, אכפתית דבקה במטרה ומוכנה להשקיע ימים כלילות כדי לתת את כל כולך"
"את עבודתך במוזיאון ניתן להגדיר כעבודת קודש.
שקדת תמיד על לימודים והוספת ידע. אספת והכנת חומר של הדרכה שהיה עשוי לתלפיות.
כל גננת רצתה שתהיי משלימה שלה וכל אחת רצתה לזכות בהדרכה שלך במוזיאון"
מיכל פריד - אפרתי - מדריכה עמיתה במוזיאון
"מתי את היית העוגן. מדריכות באו והלכו אבל את המצפן של עבודת המוזיאון. סמל ומופת לחריצות ואהבת המקצוע."
"מעולם לא קיטרת או רטנת, גם עינייני אגו לא עינינו אותך. להפך,כשהיה מסלול ארוך או בעיתי מיד לקחת על עצמך אותו, כשהיה מגיע גן קשה או מורכב היית זו שהתנדבה לקחת את הקבוצה הזו. תמיד הרגשתי שאת דואגת לי, שיש על מי לסמוך."
"וכמה למדתי ממך,את כל רזי המקצוע אני חבה לך ואף פעם לא ראיתי בעיניך מירמור או כעס אלה רק שמחה גדולה ואהבה- אהבת הילדים והמקצוע וכל שאלה של מי עושה מה החליק ממך והלאה, כי אין זמן לבזבז על זוטות מכוערות שכאלה . הזמן יקר."
"אני רואה אותך מהדסת באחת הגלריות, מאחורייך משתרך טור של בני חמש וחצי, הנה את בהילוכך הכל כך אופייני,בתלתלייך האדמונים חומים,בלבושך הפשוט,הנזירי במובן הכי טוב של המילה - כי את מתילא אישה של ראוותנות, חפה מכל פוזה כןלך עשייה ואמת"
רונית ויורם דנציגר - חברים מתקופת סמינר הקיבוצים
מתי
מתי הייתה בעינינו, מאז ומתמיד, סמל של חום ונתינה. את מתי היכרנו לראשונה לפני 45 שנים, כשמתי ורונית למדו בצוותא בסמינר הקיבוצים. היכרות זו עם מתי ועם זיו הפכה לחברות קרובה שחצתה ערים וחבלי-ארץ (פתח-תקוה, קצרין ורעות). לידתה של כל אחת מהבנות – הילה, קרן ומאור – הייתה ארוע מכונן בחיי הזוג המקסים. הבנות הסבו למתי ולזיו אושר וסיפוק. מתי גילתה בכל אחת מהן שילוב מיוחד במינו של תכונות אופי ומאפיינים שמקורם בה ובזיו. הן היו גאוותה, האור של חייה. לא בכדי זכתה כל אחת מהבנות לשם המבטא את אחד ממופעי האור – הילה, קרן ומאור.
מתי יקרה, חלפו להן עשר שנים מאז נפרדת מאיתנו, בטרם עת. אמנם במובנים רבים את איתנו עד עצם היום הזה, אך בכל זאת, אנו מתגעגעים לקירבה הפיזית ולחיבוק.
אוהבים אותך,
רונית ויורם דנציגר
נפטרה - 22.11.2010
מתי הלוי ז"ל
אבלים: זיו, הילה, קרן ומאור. ההלוויה תתקיים ביום ג' ה- 23.11.10, בשעה 15.30, בבית העלמין במודיעין. יושבים שבעה בבית המשפחה, שדרות העומרים 4, רעות. המנוחה הייתה ביתם של יוסף ז"ל ותבדל"א לאה כרמי ונפטרה ביום ב' ה- 22.11.10.
על מתי
דרורה ומשה ספקטור
מתי יקרה .
ביום שישי הקרוב
נגיע עם חבריך
ומכריך לבית העלמין במודיעין
ונעמוד ליד קברך
לאמר לך ולמשפחתך היקרה
שלעולם לא נשכך
אותך.
היית אשה
ואם משפחה
למופת צנועה
שקטה תמיד ידעת
לעזור לאנשים
שנקלעו לבעיות
הנחלת תכונות אלה לבנות שלך
את כה חסרה.
היית דוגמא וסמל
של נתינה והכל
בשקט ובצינעה
שאיפינו אותך.
נעמוד ביום שישי
הקרוב ליד קברך
לאמר לך עד שנזכור אותך
לעד כאשה ואם
למופת.
משה ספקטור ודרורה.
אדרי רס"ר גדוד 75(רומח)
הכרתי את מתי כגננת,וכאשתו של זיו שהיה מג"ד בגדוד "רומח" מתי נהגה להגיע לגדוד עם ילדי הגן בט"ו בשבט,וביחד עים החיילים שתלנו עצים לאורך הכביש,ואף קראנו לו בשם "שדרות גן מתי" היום העצים מתנשאים לגובה ומעטרים את פני המחנה.עים מתי הייתי בקשר הדוק בזמן המלחמה,ואף הגעתי לביתה לבשר לה לה שזיו נפצע מרסיס,אך מרגיש טוב.
מצדיע לכל פועלה של מתי לאורך השנים יהי זכרה ברוך.
 | תשובההעברה |
ליאור אלוני - תלמידה של מתי בגן
"הקסם שבך,החיוך,הריח והנועם שבך יזכירו לי אותך תמיד מהיותך הגננת שלי ועד לימים בהם היית צועדת וחולפת ליד ביתנו, אוכלת מעץ השסק שלנו בחצר.
מתי את בן אדם מדהים שלא אשכח לעולם, תודה על השנים בהם השפעת על חיי ואין שמחה ממני שיצא לי להתחנך אצלך.
בת עמי מלניק - אמא של ליאור, בועז וגיל
"אישה רחבת אופקים,חכמה וקסם אישי שופע. שני בני הצעירים למדו אצלך"
"לבבית,סקרנית מקסימה"
רויטל היימן - אמא של תומר
"קיבלת את בני הצעיר לגן שלך ואני חשבתי אז כמו היום שבני קיבל את המתנה של חייו כאשר את הגננת שלו"
"כאשר שיתפתי אותך בלבטי בהתיחס לתומר בני הבכור אמרת לי בצורה הכי מעודנת והכי חכמה-למה לא תתיעצי איתו? עצה כל כך פשוטה וכל כך גאונית שינתה את מהלך חיי ביחס לכל ילדי. את היית זו שהיתה צריכה לשקף לי את הדבר הפשוט הזה, לדבר ולהתיעץ עם הילד הצעיר(בן 4-5).
"שיתפת אותי בשמחתך על המסלול החדש שמצאת בו ביטוי לאהבתך לילדים לצד אהבתך לאמנות. ריתקת אותי בספוריך על ההתנהלות במוזיאון"
"גם בעת מחלתך שמחת החיים והאופטימיות לא הפסיקו להיות קו התקשורת העיקרי. שמחה זו והאופטימיות שהיתה בלתי ניתנת לחדירה"
חיה שיטאי - אמא של ניצן
" הזכרון הראשון שלי ממך הוא השמחה של ניצן ביום שבו את אמורה להגיע לגן, ללמד אותם ( הילדים) על ציירים שונים להכניס אותם לעולם האומנות"
"זכרתי אותך עם הילדים ,תמיד מאירה פנים, מלאת אופטימיות ובעיקר אוהבת את החיים. את בהחלט אבידה לכל מי שנגעת בו אך אני בטוחה שאת משאירהאחרייך חותם אצל אלה שסבבו אותך ברגעים שונים"
צוות גן מור
"בשנים של עבודה משותפת תרמת לנו כל כך הרבה תובנות , דרך להסתכל על החיים, ידע,מידע ומעל לכל שיתוף ועבודה איכותית. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך, תמיד ידענו שהכל יהיה מסודר, מצוין מענין ומיוחד. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך ולא רק בתחום הידע והמה אלה גם האיך. וכעת כשאת אינך את עדיין קימת אצלינו בהמון דברים קטנים שאנו עושות ובהמון דברים גדולים. בדרך העבודה והחשיבה וכל שנותר לנו הוא רק להודות לך"
יונוק ניצה ביה"ס "רעים"
"הכרתי אישה מדהימה,מיוחדת,מסורה , יצירתית,אמנית , ידענית, בעלת אומץ,אנושיות ועוד. אבל הדבר שהכי מאפיין אותך בעיני הוא החיוך הגדולוהאבה הרבה שהרעפת על סובביך."
אורלי כהן - מחנכת של מאור בכיתה ב
"תמיד דאגת למאור,היית מסורה לה כאמא, בקשת שאדאג לה,רצית שאדע שהיא הכי בשבילך. במשך השנים עבדת איתי בביה"ס "רעים". תמיד חייכת, תמיד שמחת ראית את האור בכל דבר"
"ןעתה ראיתי את מאור שלך גדולה,חתיכה ויפה. היא בטוח תצליח בזכות כל מה שחינכת אותה"
ציפי ממליה- גננת
"תמיד רואה את חיוכך דיבורך הנעים מול ילדי הגן שביקרו במוזיאון. כשהשלמת אותי מדי שבוע בגן. זוכרת את הכרית שהכינו לך ילדי הגן כמזכרת לשירים שלימדת אותם. עכשיו את בוודאי שרה למעלהלכל אוסף הילדיםשהגיעו לפנייך. הרי גם בגן עדן צריך גננתשתסביר ותנחהאת המוזיאון שבגן".
אסתי צברי-סער - סיעת בגן מתי ברעות
"מתי אהבה מאד הטבע בגן והתמקצעה באמנות . ההתיחסות האישית שהעניקה לכל ילד והאוירה השלווה, הנינוחה, הנינוחה ותמיד בשיתןף פעולה. עקרון העבודה עם מתי היה "למידה חוויתית" יומנו בגן היה גדוש חויות והתנסויות . על מנת לישם את דרך העבודה, מתי עבדה קשה, היא הכינה את התוכנית היומית על כל פרטי - אביזרים לפעילות,ציוד,רשימה שמית של קבוצות עבודה ואפילו את המוזיקה שתתנגן ברקע. כך העבירה את "הרוח" באמנות,העשירה את הילדים ואותי, הפלגנו למחוזות אחרים.
לעגלתו של גוטמן הצייר, קפצנו כסקרנים.
חילזון שפגשנו אמר שהוא של מאטיס הצייר.
המאורסים של ראובן התאהבנו מיד וגם שמענו הסברים על הסיגנון המיוחד."
" את מתי המתוכננת והמאורגנת ,המאושרת והמחיכת."
דינה זורנו - סייעת בגן
"במשך עבודתינו המשותפת למדתי ממך המון בכל הקשור לאמנות והוראתה לילדים. האופטימיות שלך והאמונה שהכל יהיה טוב והיכולת לראות את החיוב בכל אחד ובמיוחד בילדיםהיו המאפיינים שלך. היית אישה מיוחדת ואצילית ורוחך הנאצלת שורה בכל מקום"
נוגה קובץ - שכנה
"אני זוכרת את דמותך השוקקת, האנרגתית, השופעת, הנותנת, החולקת את כל אשר לך עם סביבתך ללאשהיות ,עכבות או מחשבות.
נתינה פשוטה ומלאה באהבה. אשה מלאה ועשירה בשמחה, חוכמה ותשוקה לחיים!!! אהבתי את החיבור הבלתי אמצעי ביננו ואת הקשר ששרר ביננו. לעולם יש לי תודה על שכנות וחברות מקסימה."
חני אליהו - מנהלת ביה"ס "רעים"
"את קימת בליבם של תלמידים רבים,משמע את בתוכם ובתוכנו כאדם משמעותי ביותר"
"חיוך מלא אור, הילה עוטפת אותך. שמחת היצירה ואהבת האדם. ביד אחת ידך אוחזת ילד קצת בוכה קצת מילל ןאת כולך עוטפת ומכילה"
"היית הטובה והאמיתית השמחה בחלקך ושופעת אור. אורך יזהר בקרן אור בהילה רבת הזיו ובמאור שבשמה מלוא האור"
נעמי לוסטיגמן - מפקחת גני ילדים
"מהרגע הראשון הוכחת את עצמך. דמותך ואישיותך ראויים לכל הערכה. מקצועית , מעמיקה, אכפתית דבקה במטרה ומוכנה להשקיע ימים כלילות כדי לתת את כל כולך"
"את עבודתך במוזיאון ניתן להגדיר כעבודת קודש.
שקדת תמיד על לימודים והוספת ידע. אספת והכנת חומר של הדרכה שהיה עשוי לתלפיות.
כל גננת רצתה שתהיי משלימה שלה וכל אחת רצתה לזכות בהדרכה שלך במוזיאון"
מיכל פריד - אפרתי - מדריכה עמיתה במוזיאון
"מתי את היית העוגן. מדריכות באו והלכו אבל את המצפן של עבודת המוזיאון. סמל ומופת לחריצות ואהבת המקצוע."
"מעולם לא קיטרת או רטנת, גם עינייני אגו לא עינינו אותך. להפך,כשהיה מסלול ארוך או בעיתי מיד לקחת על עצמך אותו, כשהיה מגיע גן קשה או מורכב היית זו שהתנדבה לקחת את הקבוצה הזו. תמיד הרגשתי שאת דואגת לי, שיש על מי לסמוך."
"וכמה למדתי ממך,את כל רזי המקצוע אני חבה לך ואף פעם לא ראיתי בעיניך מירמור או כעס אלה רק שמחה גדולה ואהבה- אהבת הילדים והמקצוע וכל שאלה של מי עושה מה החליק ממך והלאה, כי אין זמן לבזבז על זוטות מכוערות שכאלה . הזמן יקר."
"אני רואה אותך מהדסת באחת הגלריות, מאחורייך משתרך טור של בני חמש וחצי, הנה את בהילוכך הכל כך אופייני,בתלתלייך האדמונים חומים,בלבושך הפשוט,הנזירי במובן הכי טוב של המילה - כי את מתילא אישה של ראוותנות, חפה מכל פוזה כןלך עשייה ואמת"
רונית ויורם דנציגר - חברים מתקופת סמינר הקיבוצים
מתי
מתי הייתה בעינינו, מאז ומתמיד, סמל של חום ונתינה. את מתי היכרנו לראשונה לפני 45 שנים, כשמתי ורונית למדו בצוותא בסמינר הקיבוצים. היכרות זו עם מתי ועם זיו הפכה לחברות קרובה שחצתה ערים וחבלי-ארץ (פתח-תקוה, קצרין ורעות). לידתה של כל אחת מהבנות – הילה, קרן ומאור – הייתה ארוע מכונן בחיי הזוג המקסים. הבנות הסבו למתי ולזיו אושר וסיפוק. מתי גילתה בכל אחת מהן שילוב מיוחד במינו של תכונות אופי ומאפיינים שמקורם בה ובזיו. הן היו גאוותה, האור של חייה. לא בכדי זכתה כל אחת מהבנות לשם המבטא את אחד ממופעי האור – הילה, קרן ומאור.
מתי יקרה, חלפו להן עשר שנים מאז נפרדת מאיתנו, בטרם עת. אמנם במובנים רבים את איתנו עד עצם היום הזה, אך בכל זאת, אנו מתגעגעים לקירבה הפיזית ולחיבוק.
אוהבים אותך,
רונית ויורם דנציגר
