אישתי מתי
את מתי הכרתי בשנת 1974 בדייט שארגנה לנו חברה משותפת. הניצוץ היה מהרגע הראשון, מה שהוביל לחתונה תוך שנה ולפרי אהבה ראשון, הולדת הילה , תוך שנתיים.
אהבתי אצל מתי את שמחת החיים, החיוך הרחב והאת אהבתה הרבה לי , להוריה לאחייה נתי ושמעון לבנותינו ולכל מי שהתחברה אליו.
שנתים גרנו בפתח תיקווה ושסימה את לימודיה בסמינר הקיבוצים ואני הסכמתי לחזור לצבא הקבע עברנו לגור בקיבוץ מרחביה שם קיבלה את עבודתה הראשונה כגננת.
לאחר שנה עברנו לגור בקצרין .מתי החלה לגנן בקצרין ושם נולדו פרות אהבה חדשים , קרן ומאור. בקצרין מתי נתנה את נשמתה ואהבתה לעבודתה כגננת לגידול הבנות ולזוגיות שלנו.
הרבנו לטייל בגולן ובגליל, נסענו לתל אביב לבקר את הוריה ולפתח תיקווה לבקר את אימי.
מתי היתה שותפתי לחוויותי בצבא יחד עם הבנות. בגדוד 75(רומח) מתי וילדי הגן נטעו עצים בטו בשבט וזכו להצגת טנקים מונעת. לימים כגדלו העצים בכניסה למחנה החליטו בגדוד ( הרבה אחרי שעזבתי) לקרוא לשדרת העצים שדרת "גן מתי".
יום המשפחה בהטיבה 460
ארוחה חגיגית בגדוד
סיור משפחות
הענקת דרגה אצל הרמטכ"ל
לאחר 13 שנים בקצרין סמוך לפרישתי מהצבא בנינו את ביתנו ברעות. מתי השתלבה כגננת במערך החינוך הישובי והיתה היועצת מספר אחת שלי בעיניני חינוך(גם אני לאחר הפרישה מהצבא עסקתי בחינוך).
מתי גייסה אותי בכל הזדמנות לאסוף גרטואות לגן ועשיתי זאת בשמחה ואהבה.
כניסתה של מתי לפרויקט המוזיאון לגני ילדים חייב אותי להתלוות אליה ל"שעות גלריה" שעות שהיא הקדישה ללמוד והגברת הידע ממדריכות ותיקות. מתי עיבדה את הידע הזה שיהיה נגיש ומתאים לגילאי 5 .
תקופת מגורנו ברעות התאפיינה בטיפוח משותף של גינתנו,צעידות משותפות,גידול הבנות וטיפול בבית . מתי היתה כל שנה מחדשת את הצבע במטבח בסלון ןבפרגולה בחוץ. תפקידי היה לסייע בהזזת הסולם.
מתי אהבה לארח חברים ובני משפחה ולבקר רבות את הוריה לעת זיקנתם.
הבנות עזבו את הבית ועברו להתמודדות עצמאית בתל אביב וברמת הכובש.
ואז הגיע הבום שנתגלה אצל מתי סרטן אלים בקיבה.
יצאנו להתמודדות משותפת עם המחלה כשמתי מלאת אופטימיות להתגבר עליה. שלוש וחצי שנים התמודדנו עם המחלה ורק כאשר הרגישה מתי שהיא תלויה בעזרתי הפיזית באופן טוטלי החלה לוותר. ביקשה להיפרד מחברים ומשפחה ועשתה זאת באצילות רבה ובמילות עידוד לכולם.
ב22/11/2010 נדם ליבה כשהבנות ואני נמצאים לידה.
מאז אנחנו זוכרים את המבט האוהב החיוך המחבק ומילות העידוד המחזקות.